הצמחים מספרים לנו את סיפור השתנותו של האזור

החורף בא, הגשם ירד, ואנו פותחים את עונת הטיולים של חורף 2018-19. הטור 'על הדרך' חוזר ובו אלון כסלו ממליץ על מסלולי טיול ופינות טבע יפות באזור הנגב הצפון-מערבי, ממש לידינו. הטבע מתעורר וקורא לכם לשוב אל מרחביו הפורחים, טיילו ותיהנו.

כל מי שמטייל באזורנו יוכל להבחין בקלות בסיפוריו של האזור כפי שהוא מסופרים ע"י הצמחים. נספר כאן על כמה מהם:

האנשים שחיו באזורנו השפיעו על עיצובו. השינויים האלה נעשו דרמטיים יותר במאה השנים האחרונות ודרמטיים הרבה יותר החל משנת 1946 כאשר קיבוץ בארי עלה להתיישבות באזורנו.
מאז הקמתה של מדינת ישראל התחילו בעיבוד נרחב של השטחים באזור. שטחים נרחבים יוערו ובאזורים רבים החלה רעייה אינטנסיבית למדי של צאן ובקר. התמורות האלו הביאו לשינויים רבים באופי הצמחייה באזור.
באחת הכתבות הקודמות תיארנו כבר את התרחבותה האדירה של פריחת הכלניות באזורנו.
חלק גדול מהסיבות שהביאו לכך קשור לבני האדם ולדרך חייהם באזור.

צילום: סמדר זורע-ברמק

ייעור:
הקרן הקיימת יערה שטחים נרחבים באזורנו בחלק גדול מהשטחים האלה ניטעו עצי אקליפטוס ובחלק קטן יותר גם עצי אשל ואורן. תחת העצים שניטעו התפתחה צמחיה שונה מצמחיית האזור המקורית למשל הצמח צמרנית הסלעים. צמח זה הינו צמח אופייני שגדל בארץ בין סלעים בקירות ובמצוקים. באזור הנגב המערבי התפתחו אוכלוסיות גדולות ממנו דווקא מתחת לעצי האיקליפטוס.

הייעור הביא עימו גם כמה תופעות נלוות:

  • עיבוד היערות בתלמים עמוקים הביא להתפתחות שונה של הצומח בתלמים האלה. כך למשל ניתן למצוא ריכוזי כלניות גדולים יותר בתוך התלמים שמנקזים יותר מי נגר.
  • שריפות רבות יותר. התחדשות הצמחייה אחרי השריפות מביאה ל התפתחות מחודשת של חברות צומח החל מצמחים חד- שנתיים ועד להתפתחות של שיחים. תופעה דומה של התפתחות הדרגתית של חברות הצומח ניצפת עתה גם באזורים הנרחבים בהם נגדעו העצים או שמתו מסיבות שונות.
  • קיומם של העצים מושך אליהם גם ציפורים רבות. הציפורים שעומדות על העצים מלשלשות את לשלשתן אל מתחת לעצים. כך קורה שמתחת לעצים ובצמוד לגזעיהם  התפתחו במשך השנים סוגי צמחים שפירותיהם אהובים יותר על הציפורים. כמו למשל: אספרג החורש, שרביטן ריסני ופרסיון גדול.

"מעורב צפון הנגב":
מרבית הצמחים האלה נותרו באזורי הוואדיות שלא עובדו וחלקם אף לא יוערו. חלק מהצמחים האופייניים לאזור זה הם: שברק מצוי, מתנן שעיר, שמשון סגלגל, קזוח עקום, סירה קוצנית, קורנית מקורקפת ועוד.  תושבי האזור הוותיקים האלה נדחקו ברובם מהאזורים שיוערו בצפיפות. צמחים אלה נצפים רק בשטחים מצומצמים ביותר ביערות חלקם הקטן הם כאלה שהצליחו לשרוד ורובם הם כאלה שמצליחים לחזור אט אט לאזורי הייעור בהם נכחדו העצים או מרביתם.

מרעה:
רעיית הבקר והצאן בשטחים נרחבים גורמת לשינוי במבנה אוכלוסיית הצומח. מטבע הדברים הצמחים שנאכלים יותר נפגעים יותר מצד אחד אך מן הצד השני הם זוכים בהפצת זרעיהם ע"י רגלי הצאן והבקר ובעיקר ע"י הפרשותיהם. למשל, הזקנן השעיר שאוכלוסיית הולכת ומתרבה בגלל השילוב שבין כך שהוא אינו אהוב  למאכל הבקר והצאן, ולכן הוא נפגע פחות משאר הצמחים שבסביבתו. בנוסף הוא גם הצליח להסתגל, באופן יחסי. לבתי הגידול המשתנים טוב יותר מצמחים אחרים. לכן הוא הופך להיות נפוץ יותר ויותר.

יגאל זורע

צילום: יגאל זורע

עקבות החומרים האורגניים שבקרקע:
הופעתם של צמחים ממינים מסוימים מעידה על המצאות חומרים אורגניים בקרקע. חומרים אלה הם תולדה של המצאות האדם או החיות הנלוות אליו בזמן כלשהו. צמחים כמו חרצית עטורה וחלמית גדולה הם דוגמאות מובהקות לסוגים אלה. צמחים אלה ייצפו במקומות בהם הייתה או עדיין קיימת התיישבות של בני אדם או מקום מרבץ של בקר וצאן. בדרך כלל ניתן לזהות תילים וחורבות על פי הופעתם המסיבית של המינים האלה.

צמחים פולשים:
צמחים אלה הם מינים שנשתלו או הועברו ע"י האדם. חלקם אף השתלטו בצורה ניכרת על שטחים ואזורים. ידוע כי צמחים מסוימים הובאו לארץ מתוך מחשבה שישמשו לצורך עצירת החולות הנודדים.. טיונית החולות הובאה לארץ לאזור מפרץ חיפה.  משם היא הולכת ומתפשטת במהירות דרומה וצפונה. היא מאוד בולטת בפריחתה הצהובה בתקופת הסתיו (בה אין הרבה פרחים אחרים). השיטה הכחלחלה הפכה להיות הצמח הבולט ביותר בפריחתו הצהובה בתקופת האביב. נציין גם מינים נוספים כמו המלוח הקיפח שניטע ע"י המתיישבים באזורנו כצמח מרעה וכן גם את הצבר והאגבות שניטעו ע"י המתיישבים לדורותיהם באזורנו. ישנם גם צמחים כמו בקיה תרבותית שעברה משדות החציר והתחמיץ והתמקמה גם היא בין צמחי הבר מחוץ לשדות.

עקבות אחרים:
ישנם צמחים שהוזזו ממקומם ע"י האדם. המפורסם שבהם הוא צמח החצב המצוי. החצבים הם צמחי פקעת שגדלים בטבע מימים ימימה. תושבי המקום לדורותיהם השליכו את הפקעות שנחשפו בעת עיבוד שטחיהם לשולי השדות. כך נוצרה תופעה מעניינת שצמחי החצב הפכו לסמנים של גבולות השדות המעובדים. הבדואים שחיו באזורנו עד מלחמת השחרור היו גם נוהגים להעביר את הפקעות האלה לבתי הקברות שלהם. לכן, ניתן לזהות את המקומות האלה גם בגלל ריבוי החצבים שבהם.

הדוגמאות הן רבות ומגוונות. כדאי רק לטייל קצת לפקוח את עיננו להפעיל את הדמיון ואז יתגלו לעיננו סימנים ועקבות אלה ונוספים.

טיילתם, צילמתם פרחים? אתם מוזמנים לשתף תמונה בדף פייסבוק שלנו, נשמח לראות. ניפגש כאן שוב בטיול הבא, בקרוב.

אודות אלון כסלו

מנהל פרויקטים בצוות השיווק. החל את דרכו בדפוס בארי בשנת 1986 ובתור all-around player כבר הספיק למלא בו תפקידים רבים ומגוונים. אלון הוא אב ל-5 ילדים וסב ל-5 נכדים (בינתיים), בזמנו הפנוי אוהב לעסוק בגננות ובאומנות וחובב טבע שמכיר את אזורנו כאת כף ידו.
פוסט זה פורסם בקטגוריה טיולים וסביבה, על הדרך, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s