שולחן הגרפיקה של הסבנטיז והאייטיז

בפוסט קודם סיפרנו על מוזיאון דפוס בארי הממחיש 500 שנות טכנולוגיית דפוס, מאותיות העופרת של גוטנברג – ועד למדפסת הצבע הדיגיטלית המהירה בעולם מתחילת המילניום. הפעם נעצור את ה"מסע בזמן" בנקודת האמצע וניזכר איך עשו גרפיקה לפני היות המחשב

4%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%97%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%a8

היום, כשיש מחשב בכל בית וסמארטפון בכל כיס, קשה לדמיין איך התנהלנו פעם ללא מיחשוב. אי-שם על ציר הזמן של התפתחות מקצוע הדפוס, בין תקופת העופרת לתקופת התקשורת האלקטרונית הנוכחית, נמצאת תקופת האופסט. זו היתה שעתה היפה של הגרפיקה השימושית – לפני ווינדוס ואופיס של מיקרוסופט, לפני מקינטוש של אפל, ולפני פוטושופ של אדובי. בשיטת האופסט צילמו את הגרפיקה שעוצבה על נייר, ואת הצילום הזה העתיקו אל לוח ההדפסה.

%d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%93%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%a3ואלה הכלים שהיו בידי הגרפיקאי, לפני עכבר המחשב:

רפידוגרף, נייר מילימטרי ושולחן אור
הגרפיקאים שרטטו על שולחנות-אור טפסים ושיקים ועימדו חוברות וספרים. הם נעזרו בעט מיוחד ששמו רפידוגרף, בעזרתו ניתן היה לשרטט קווים בעוביים שונים, לכל עובי קו רפידוגרף משלו.
לביצוע תיקונים בשרטוט השתמשו בצבע לבן דומה לטיפקס ולמשטחי צבע גדולים השתמשו בצלוטייפ אדום אטום לאור ובעזרים נוספים.

 

%d7%9c%d7%98%d7%a8%d7%a1%d7%98

אותיות לטרסט, ברומייד וסדר-צלם
את שורות הטקסט ששולבו בעיצוב חתכו מתוך יריעת נייר שנקראה ברומייד, שהופקה ממכונת סְדָר-צלם, דומה בעקרון למכונת הסידור של שורות בלט (ליינוטייפ), רק שבמקום עופרת היא התבססה על נייר צילום. הכותרות המעוצבות סודרו באותיות מעתק של חברת לטרסט, שבקטלוג שלה ניתן היה למצוא מספר די מצומצם של פונטים – מפרנק ריהל ועד אורון, מנרקיס תם ועד רולי בזק (!). להורדת האותיות מגיליון הלטרסט אל הנייר נדרש מכשיר קהה וקצת לחץ פיזי מתון…

%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9dציורים וגרפים
העידן הטרום-מחשבי היה נטול קליפארטס ונעדר מאגרי תמונות. אם רצית לשלב בגרפיקה איור או גרף היית צריך לצייר אותם ביד ובמכחול, או לרכוש סימבולים שניתנים להעתקה אל הנייר.

וכך היה הגרפיקאי משרטט, מוחק, מצייר, גוזר ומדביק ידנית, ובסוף התהליך הארוך והיצירתי מעביר את ה"גרפיקה" אל מצלמת האופסט התעשייתית, ששכנה בחדר חושך מיוחד. היצירה צולמה ופותחה על פילם נגטיבי, שבו הקטעים המשורטטים הפכו שקופים כך שאור יכול לעבור דרכם. בשלב זה ניתן היה עוד למחוק אלמנטים בעזרת מכחול וצבע איטום ייעודי שנקרא "אופאק" (opaque), אך לא להוסיף. את הגרפיקה העתיקו מהפילם אל לוח הדפסה מאלומיניום, אותו התקינו במכונת ההדפסה, וכך הדפיסו צבע אחרי צבע, עד לקבלת התמונה השלמה.

היום התהליך הידני הזה נשמע מסורבל ואיטי, כניסת המחשב לחיינו עשתה אותנו קצרי סבלנות. אבל תזכרו שפעם הקצב היה אחר לגמרי, בכל תחומי החיים. ואחרי הכול, לגזור ולהדביק שורות טקסט על נייר זה יותר מהיר מלצרף אות עופרת אחת לשנייה, כמו בטכנולוגיית דפוס הבלט.

___________
לכל טורי "מכונת הזמן"

אודות יגאל זורע

מעצב גרפי בדפוס בארי. עשה את כל הדרך מסידור ויציקת אותיות עופרת, דרך הרפידוגרף ועד המקינטוש והאינטרנט. עבר בדרך בפרדס ובבצלאל. זוכר (פחות או יותר) איך התחלנו, איך המשכנו ומה עוד צפוי. אוהב אותיות עבריות, צבעי דפוס שונים וקיפודים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה טכנולוגיות דפוס, מורשת ונוסטלגיה, מכונת הזמן, עיצוב גרפי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s