פרק 11: חופש גדול באמת, או: מי ישמור על השומרים על הילדים?

קודם כל ולפני שאשכח, אני חייב להגיד משפט שאני מת להגיד פה כבר כמה חודשים: בחודש הבא הטור יהיה בחופשה.

טוב, אתם לא צריכים לקפוץ מהגג עכשיו, זה רק פעם אחת שאני לא מתכוון לספק לכם טור חודשי ואני בטח אחזור עוד חודשיים, אבל מאוד חשוב לי שלא תכנסו לדיכאון אם הרשימה שלי לא תופיע בניוזלטר אוגוסט.

11אורח לרגעבטח מעניין אתכם למה אני לא אהיה. הסיבה לכך היא שאני, כמוכם – בחופש. וכשאני אומר "אני בחופש" אני מתכוון לזה שבחודשיים הקרובים, בנוסף לעבודה הקשה הרגילה שאני עושה – אני משועבד לצרכיהם של שלושת ילדיי האהובים, שננטשו ע"י מערכת החינוך, כי גם למורים ולגננות מגיע לנוח לפעמים (הלוואי ומישהו היה דואג למנוחה שלי כמו שדואגים להם…)

אני לא מתכוון להביא לכם עוד פוסט נדוש שמספר כמה קשה לגדל ילדים וכמה האישה מוציאה עליי את העצבים, וכמה אי אפשר להסתדר בעבודה כשהילדים שורצים בבית. את זה תקראו אצל הבכיינים ב"לאשה" או ב-7 ימים. באתי לספר לכם שגיליתי מקום, לא רחוק מכאן – ששם החופש הגודל הוא אשכרה חופש.

כשהודעתי לחבר'ה בדפוס שבחודשיים הבאים אני כנראה לא אגיע לבדוק שהכל בסדר, הם קצת התפלאו. מה ז'תומרת אתה צריך לשמור על הילדים בחופש הגדול? אין לכם מישהו שדואג להם בחופש? הכל נופל עליך? טוב, הסברתי בסבלנות למנותקים האלה, גם אשתי עוזרת והסבתות עושות תורנות, אבל האמת היא שהחופש זה קריעת תחת בשבילנו.

ואז כמו תמיד הגיע הנאום (תמיד כשאני מספר כמה קשה בעיר, יש להם נאום על כמה טוב בקיבוץ):

אצלנו הילדים נמצאים במסגרת מהבוקר עד אחה"צ. אנחנו בקושי רואים אותם. ובזמן שאתה לוקח אותם לסחנה או לספארי כדי להעביר עוד יום, אנחנו לא מצליחים למצוא יום שהם מוכנים לבוא איתנו, כי הם לא רוצים להפסיד פעילות עם החברים שלהם. ומה שהכי כיף בחופש הגדול זה שלא צריך להכין סנדוויצ'ים לבי"ס!

אתם מבינים?! אנחנו מטפסים על הקירות ועסוקים כל היום בחישובים וחשבונות איך אנחנו שורדים את החופש הגדול נפשית, גופנית וכלכלית – והקיבוצניקים האלה מאושרים מזה שהם לא צריכים להכין סנדוויצ'ים בבוקר.

עכשיו, אני יודע שאף אחד מכם לא היה מוכן לעזוב הכל ולהיות קיבוצניק שמתחלק עם כולם בהכל וכל הסטיגמות האלה שיש לנו עליהם, אבל תודו שהייתם מתים לסידור כזה, לפחות בחופש. וכשאתה מנסה להסביר להם שבעיר מערכת החינוך שלנו חייבת לנוח לפחות חודשיים בשנה (לא כולל חגים, שביתות וגשרים), הם עונים לך שאם היה לכם שכל ולא הייתם כאלה קפיטליסטים, הייתם מקימים לכם קיבוצון קטן ודואגים שתהיינה לכם מטפלות שדואגות לילדים בחופש הגדול, כדי שאתם תוכלו להמשיך לעבוד כרגיל (בלי להכין סנדוויצ'ים!).

אז אולי תזמין אותי אליך לאיזה שבוע, התחננתי, שאני אראה בעיניים שלי כמה טוב אצלכם?

השתגעת? הוא אמר לי בלי למצמץ, שתהרוס לי את החופש?!

אודות השם שמור במערכת

ואנוכי הוא הו הי הי - ומי יודע מהו שמי? שמו המפורש של הו הי זה הוא סוד כמוס במחזה...
פוסט זה פורסם בקטגוריה אורח לרגע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s