האוטו שלנו גדול וירוק, הגבינה שלנו כחושה ולבנה

ספיישל שבועות: לפני שדפוס בארי הפך למפעל מוביל בפיתוחים טכנולוגיים דיגיטליים הוא התמחה בהדפסת טפסים, ספרים וגם… עטיפות של גבינות! זה הזמן להיזכר בימים שבהם חקלאות ותעשייה הלכו ביחד, והתוצרת הופצה בכל ארצנו הקטנטונת

בתחילת דרכו היה דפוס בארי מפעל קטן למדי, שהוקם על ידי מתיישבים חלוצים בישוב חקלאי פריפרי. השדות מסביב הבשילו שיבולים, המטעים הניבו פרי, והפרות ברפת נתנו חלב. ילדי הקיבוץ טיילו ברחבי המשק וכך הם צולמו בתמונה ההיסטורית, יושבים על כדי החלב ברפת ומחייכים חיוך של "ילדי תנובה" (תנובה'לך, כפי שקראו להם אז). התמונה הזו ממתגת היום את מחלבת בארי ומופיעה על אריזות הגבינות המצוינות שלה.

ילדים וכדי חלב

כזכור, בימים ההם החקלאות נתנה את הטון. "שתים עשרה טון, כן שתים עשרה טון – זה חלום כל משק ושיא החזון…" אבל אנשי בארי לא הסתפקו בחזון החקלאי, הם התעקשו להקים גם מפעל תעשייתי. אז בבניין צנוע ליד הרפת, הם הקימו בית דפוס.

הזיקה לחקלאות נשמרה גם במוצרים שהודפסו, ביניהם תוויות פרי ועטיפות גבינה של תנובה. אם הנכם ילידי השנתון המתאים – אולי גם אתם תוצפו בנוסטלגיה למראה תמונת העטיפה של גבינת כנען של תנובה, שהיתה מוכרת אז בכל בית ישראלי. גבינה לבנה כחושה, עם ציור של פרה כחולה שמנמנה. העטיפות האלה הודפסו בדפוס בארי בשנות השישים, על נייר פרגמנט חצי-שקוף, במכונה משוכללת לזמנה, שהדפיסה בשני צבעים בו-זמנית ובמהירות עצומה.

גבינה פרגמנט

מכון חליבה  1960 דפוס בארי

ארץ זבת מוצרי חלב ודפוס

וכך, החלב מהרפת בנגב הובל בכדים אל המחלבה ברחובות, ועטיפות הגבינה המודפסות נשלחו גם הן, אל אותה מחלבה ממש. החלב הפך שם לגבינה טעימה, והעטיפות היפות ארזו את הגבינה. למחרת שווקה הגבינה הזו לכל בית בישראל, בעיר או בכפר, והגיעה גם לבארי שבנגב.

"ילדי-התנובה" מהקיבוץ מצאו בארוחת הבוקר שלהם את הגבינה של תנובה, כשהיא עטופה באריזה שהם מכירים היטב מביקוריהם בדפוס. אחרי הארוחה התיישבו הילדים לשעת סיפור בפינת הגן, הגננת פתחה את הספר "בוא אלי פרפר נחמד" (שגם הוא הודפס בדפוס בארי בזמנו, ועל כך בפעם אחרת) וקראה להם את חרוזיה המוכרים של פניה ברגשטיין: האוטו שלנו גדול וירוק / האוטו שלנו נוסע רחוק. / בבוקר נוסע בערב הוא שב / מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב.

תנובה האוטו שלנו

אחר כך אותם ילדים ניגבו את החלב מהשפתיים, הלכו לבית-הספר ולצבא, ואז הם חזרו הביתה, לעבוד בדפוס.

זהו חוק הכלים השלובים – היסטוריה מקומית משולבת בהיסטוריה ארצית, חקלאות שזורה בתעשייה, ילדי תנובה נהיו בבגרותם אנשי דפוס. ועכשיו אתם יודעים: במורשת של דפוס בארי יש גם גבינה. טעים להיזכר!

___________
לכל טורי "מכונת הזמן"

אודות יגאל זורע

מעצב גרפי בדפוס בארי. עשה את כל הדרך מסידור ויציקת אותיות עופרת, דרך הרפידוגרף ועד המקינטוש והאינטרנט. עבר בדרך בפרדס ובבצלאל. זוכר (פחות או יותר) איך התחלנו, איך המשכנו ומה עוד צפוי. אוהב אותיות עבריות, צבעי דפוס שונים וקיפודים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מורשת ונוסטלגיה, מכונת הזמן, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s