פרק 9: סיור מודרך בדפוס, או: דברים שאתה יכול ללמוד בפינת הקפה

לדעתי, כיסיתי כבר את כל הנושאים בטור שלי, וסיפרתי כל מה שאני יודע על "מאחורי הקלעים" של דפוס בארי. אבל מה לעשות שכל חודש אני מחויב להביא פה 500 מילים? וואלה, מעייף. אז הלכתי לעשות לעצמי קפה

רק בפינת הקפה אתה יכול ממש להכיר את הקיבוצניקים האלה, כי לשמוע מה הם חושבים באמת אפשר רק כשמאזינים לשיחות ברזייה.

תמיד כשאני בא לדפוס, לוקחים אותי לסיבוב הקבוע: זאת המדפסת החדשה, זה הארכיון, פה אתה יכול לראות את מכונת הקיפול המשוכללת ביותר בעולם. ואני, אני מספיק לי להסתכל שעה על מכונת הקשירה המגניבה הזאת, של הקרטונים. בקיצור – משעמם.

אורח לרגע9אחרי פעמיים שעברתי את הסיור המודרך הזה והבנתי את הפרינציפ, התחלתי להבריז באמצע והעדפתי ללכת לדבר עם החבר'ה, כל פעם בפינת קפה אחרת במפעל. בגלל עקרון השיוויון הקיבוצי המפורסם – בכל פינת קפה יש בדיוק אותו דבר: מקרר קטן עם יוגורט ושקיות חלב, קופסא מלאה בייגלה (בערך חצי מהם שבורים), ביסקוויטים מהסוג הבהיר יותר (לפעמים אתה יכול ליפול על הביסקוויטים החומים היותר טעימים, אבל זה נדיר מאוד), תה פשוט, נס קפה עלית וקפה בוץ. וקומקום פלסטיק כזה עם חלב חצי חמוץ, שמי שהיה לפניך לא הכניס בחזרה למקרר. בפינות הקפה בקומה ב' תוכל למצוא גם כוס חד-פעמית עם כמה עלי לואיזה, שאחת מחברות המשק הביאה מהגינה המטופחת שלה. הסיבה שאין לואיזה בקומת הייצור היא שתה צמחים זה של זקנים וצריך לשתות אותו בשקט, ולמטה יש רעש של מכונות, ואי אפשר להתרכז בתה.

גם נושאי השיחה בפינות הקפה משתנים בין הקומות: בקומת הייצור למטה, בגלל הרעש של המכונות וגם בגלל ששם באמת עובדים – השיחות שטחיות יותר ועוסקות בעיקר בכדורגל ישראלי. אגב, העבודה שם היא יותר פיזית ומוציאים יותר אנרגיה, לכן גם צריכת הבייגלה יותר גבוהה, ועושים רה-פיל יותר פעמים. במילים אחרות – בייגלה תאכלו למטה, שם יותר טרי.

בשביל מי שבא מבחוץ כמוני – בקומה למעלה הרבה יותר מעניין. בנוסף ללואיזה יש כמעט תמיד גם איזו עוגה ישנה שנשארה למישהו בבית מהשבת שעברה, ושם גם אפשר לדעת מה באמת מעסיק את הקיבוצניקים. אנסח את זה באנדרסטייטמנט: הדברים שמעניינים אותם הם ממש לא אלה שמעניינים אנשים נורמליים במקומות נורמליים. הם יכולים לדבר שעה בלהט על איזה כלב שחירבן להם על הדשא מול הבית, או על זה שההוא שאחראי על החמורים לא שם לב שהם ברחו ואכלו את כל הכריזנטמות בגינה – שזה בעצם סימן לכך שהקיבוץ נהרס, כי פעם אוי ואבוי אם היה קורה דבר כזה ישר היו עושים לו בירור במזכירות.

חשבתי על כך והגעתי למסקנה חשובה: אם החיים שלך מושלמים, ואין ספק שבקיבוץ הזה הם די קרובים למושלמים – תמיד כדאי שיהיה לך איזה חמור בסביבה, שתוכל להתלונן עליו…

___________
לכל טורי "אורח לרגע"

אודות השם שמור במערכת

ואנוכי הוא הו הי הי - ומי יודע מהו שמי? שמו המפורש של הו הי זה הוא סוד כמוס במחזה...
פוסט זה פורסם בקטגוריה אורח לרגע, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s