פרק 6 – חמותי רצתה קיבוצניק, או: הטיפוסים שאתה פוגש בעבודה

אורח לרגע_כ

האמת, מהפגישה הראשונה עם המשפחה של אשתי, היתה לי הרגשה שאמא שלה לא כל כך מרוצה ממני. לקח לה קצת זמן להבין שאני מספיק טוב בשביל הבת שלה, אבל כנראה ככה זה אצל אמהות. רק לא מזמן אשתי גילתה לי שפשוט האמא רצתה חתן קיבוצניק שיביא לה תפוזים כשהוא בא לבקר, ובגלל זה כל הפרצופים הלא מרוצים האלה

אני חושב שכבר כתבתי את זה פה פעם (וגם אם כתבתי – מי קרא, וגם אם מישהו כבר קרא, מה הסיכויים שהוא יזכור), שאת כל מה שאני יודע על קיבוצניקים למדתי מאז שהתחלתי לבוא לדפוס בארי פעם בחודש. ובכן, במשך השנים שאני מבקר בקיבוץ במסגרת עבודתי גיליתי שאין דבר כזה "קיבוצניק", אבל מניסיוני אפשר בהחלט לחלק אותם לכמה סוגי טיפוסים עיקריים, כאלה שתוכלו למצוא כמעט בכל קיבוץ. אז הנה לך חמותי היקרה, זה מה שהפסדת כשקיבלת אותי:

זה שאוהב שכולם ידעו כמה קשה הוא עובד
זה סוג כזה של אנשים, רובם אגב מבוגרים נורא, שממשיכים לעבוד למרות שהם כבר לא כל כך חייבים ויכולים מזמן לנוח. יש להם כל מיני משפטים מהסוג של "אל תשאל איזה קור היה בדפוס בשתיים בלילה", כדי לרמוז שהם הגיעו לעבודה הרבה לפניך, או "אני כבר שבוע עם ארבעים חום אבל אין מי שיעשה את העבודה הזאת אם אני אשכב בבית"… על אנשים כאלה נהגו פעם לומר בקיבוץ שהם היו הולכים לעבודה עם שתי טוריות, למקרה שאחת תתעייף.

זה שחייב ללמד אותך כל הזמן
זה סוג של חבר'ה, שכל משפט שני שלהם מתחיל בצמד המילים "דע לך" (או באנגלית קיבוצית: know to you) והמשך המשפט זה נאום ה'אני מאמין' שלהם על איזה נושא מטופש כלשהו. אני כבר מזמן הבנתי שאם אתה נתקל באחד כזה, עדיף לך לעשות "כן" עם הראש, ובשום פנים ואופן לא להתחיל להתווכח איתו.

6אורח לרגע

זה שמגיל חמש עשרה עבד בפלחה ורק בגיל שלושים וחמש עבר לדפוס
אלו החבר'ה הכי חמודים. לא משנה שהם כבר עשרים שנה עובדים במפעל, ואולי אפילו מנהלים מחלקה או אגף, תמיד הם יעדיפו לספר לך איך עובד השטוצר הזה שראיתם בדשא בדרך לארוחת צהריים, ולא להסביר לך למה הכחול בלוגו שלכם יצא סגול בהפקה של ינואר.

אלו שמספרים בדיחות כל הזמן
בגדול אני נורא אוהב בדיחות, הבעיה היא שהסוג הזה של הקיבוצניקים נוהג לשכוח שאת הבדיחה על שני הרפתנים והזונה הם כבר סיפרו לי בפעם הקודמת שהייתי אצלם, וגם בשלוש הפעמים הקודמות. פעם עוד הייתי מעיר שאני מכיר את הבדיחה, אבל גם עם זה כבר הפסקתי. (אגב, פעם אפילו סיפרתי לו בדיחה שאני הבאתי. למחרת הוא מתקשר אליי ואומר לי "אל תשאל איזו בדיחה שמעתי", ומספר לי את הבדיחה שסיפרתי לו אתמול…).

זה שלא מבין איך אפשר לגור בעיר
אלו הכי מוזרים. זה סוג של אנשים שבחיים לא יצאו מהקיבוץ למטרה שהיא לא מילואים, ולא מבינים איך אפשר בכלל לחיות בעיר. אפשר לזהות אותם לפי זה שהם לא יודעים לרשום צ'ק, הולכים עם נעלי בית קיפי, ומדברים כל הזמן על האוויר הנקי שיש בקיבוץ, תוך כדי לקיחת שאכטה מהנובלס.

יש עוד כמה סוגים של טיפוסים מעניינים בקיבוץ, כמו זה שתמיד חייב לשאול שאלות מיותרות, או זה שחייב לדעת כמה גשם ירד (למרות שהקיבוץ חי על הדפוס ואת הקצת תפוחי אדמה שהם מגדלים פה בכל מקרה משקים עם ממטרות), אבל בסה"כ, למרות שהם בחורים טובים – אם הבת שלך הולכת להתחתן עם אחד כזה, היא תצטרך הרבה סבלנות. וגם אמא שלה!

___________
לכל טורי "אורח לרגע"

אודות השם שמור במערכת

ואנוכי הוא הו הי הי - ומי יודע מהו שמי? שמו המפורש של הו הי זה הוא סוד כמוס במחזה...
פוסט זה פורסם בקטגוריה אורח לרגע, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פרק 6 – חמותי רצתה קיבוצניק, או: הטיפוסים שאתה פוגש בעבודה

  1. אורית הגיב:

    רשימה מדליקה. הכותב בחור כלבבי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s