פרק 5 – חוויות מחיק הטבע האדום, או: הם והכלניות שלהם

אורח לרגע_כ

אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני מאלה שכבר ביום רביעי מתחיל להריח את סוף השבוע, ולא יודע איך זה יוצא שתמיד איכשהו הסופ"ש נגמר באותה הרגשת באסה על זה שעוד פעם לא עשיתי כלום ובכל זאת סיימתי על ארבע. וזה נהיה הרבה יותר גרוע מאז הצטרפו הילדות לחיי, כי מאז בכלל איבדתי שליטה על השישישבת שלי. אבל אז קיבלתי הזמנה מדפוס בארי לבוא לראות כלניות…

זה היה לפני שנה, ונזכרתי בזה כי בדיוק השבוע קיבלתי עוד פעם הזמנה כזאת, והכל חזר אליי לפרצוף. עכשיו, לא שאני מנסה לשכנע אתכם לבזבז יום שישי ולנסוע לקיבוץ, אני רק רוצה להעלות כמה נקודות למחשבה שיעזרו לכם לקבל החלטה מושכלת.

5אורח לרגעובכן, לדעתי כבר ציינתי פה פעם שאני וטבע לא כל כך הולכים טוב ביחד. פעם אפילו חיפשתי בגוגל אם יש דבר כזה "אלרגיה לאוויר נקי", כי אני נהיה חולה מזה. אבל כשהאופציות העומדות לפניך הן או לנקות את הבית סלש להעסיק את הבנות, או לנסוע שעה וחצי דרומה, לעייף אותן טוב טוב, ואפילו לצלם תמונה בכלניות כמו שכבר יש לכולם, אז חשבתי ששווה לנסות. כמובן שזה לא משנה מה חשבתי, בפועל אשתי כבר החליטה בשבילי והודיעה שחבל להפסיד בילוי כזה עם החבר'ה מדפוס בארי, מה גם שהגדולה צריכה להביא חיבור "השבת שלי" לבית ספר וזה לא מכובד שהיא תספר שהיא מבלה את סופי השבוע שלה בריבים עם אבא שלה על השלט של הטלוויזיה.

כשהגענו, הקטנה רצתה ללכת ישר לפינת חי שלהם לראות קיפודים, ואני רציתי ללכת לאכול עוגות. בסוף אשתי והגדולות הלכו לטחון עוגות ואני נגררתי אחרי הילדה המעצבנת ללטף תרנגולות. ממש כיף חיים.

אח"כ הלכנו לראות כלניות. זה כל כך יפה שאפילו לא נעים לך להדליק סיגריה. זה כל כך יפה שאתה שוכח לרגע את כל הבעיות שהמדינה הזאת מייצרת כל הזמן. לכמה שעות קסומות היה לי פשוט כיף. אני יודע שהמשפט האחרון קצת דביק, ובקריאה שנייה, אפילו לי יש אי נוחות קלה ממנו, אבל לא מצאתי משפט יותר טוב, אז תסלחו לי. יש משהו באדום-אדום הזה שמרוקן אותך מהציניות.

וחוצמזה, אם לדבר תכל'ס – הם יודעים לארח שם, הקיבוצניקים האלה. במקום לעמוד בפקקים עם כל עם ישראל שנוסע בחודשים ינואר-פברואר לראות את הנגב הפורח, הם לוקחים אותך ישר למקומות הכי יפים שרק הם מכירים, מאכילים אותך כמו שצריך (אני לא אוכל גבינות, אבל האישה אומרת שהגבינות שהם עושים שם הכי טובות שהיא אכלה בחיים), ועוד גורמים לך להרגיש שהם נהנים מזה יותר ממך. יש להם גם מין קטע כזה שהם ממש בטוחים שכל הפריחה הזאת היא רק בזכותם, ובשקט אני אגלה לכם שעם כל המפעל המצליח שלהם, יש לי הרגשה שהדבר שהם הכי אוהבים להשוויץ בו זה הכלניות. והשקיעות. עליהן כבר דיברתי פעם.

אבל בסוף כבר נהיה קר קצת, וכולם התחילו לנסוע הביתה, אז הצטלמנו מהר כדי שיהיה מה להראות לסבא וסבתא, ורק אחרי שהבטחנו לבנות שלנו שגם בשנה הבאה נבוא ל"שישי באדום" של דפוס בארי (או איך שהם קוראים לזה) – הן הסכימו לעלות עם כל הבוץ לאוטו.

אז נכון שאומרים שראית כלנית אחת ראית את כולן, אבל בכל זאת, כשקיבלתי השבוע את ההזמנה במייל, הודעתי לאשתי שאני מוכן לנסוע גם השנה, רק אם היא מבטיחה לי שהיא הולכת לתרנגולות – ואני הולך לבדוק את העוגות…

___________
לכל טורי "אורח לרגע"

אודות השם שמור במערכת

ואנוכי הוא הו הי הי - ומי יודע מהו שמי? שמו המפורש של הו הי זה הוא סוד כמוס במחזה...
פוסט זה פורסם בקטגוריה אורח לרגע, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s