סיפור אהבה – "דפוס חיים", סרטו של מוטי קירשנבאום על דפוס בארי

ביקשנו ממנו סרט טבע. על דפוס בארי, במלאת לו 60 שנה, בדיוק לפני 5 שנים. אבל אצל קירשנבאום "העניינים מורכבים קצת יותר", ובעצם – הם פשוטים מאוד: הוא עשה מה שהוא רצה, וככה זה יצא הכי טוב. אנו מפרסמים כאן שוב את הסרט "דפוס חיים" במלואו, ומזמינים גם אתכם להיזכר ולהתרגש. הראל יצחקי, מנכ"ל הדפוס (מיל') ויוזם הסרט, במחווה מיוחדת למוטי קירשנבאום ז"ל

"אם אתה רוצה להבין את שמורת סרנגטי בטנזניה, לך אחרי העדרים של הגנו… בשמורת בארי שבנגב המערבי העניינים מורכבים קצת יותר". כך, בלי הצטעצעויות מיותרות, בחר קירשנבאום לפתוח את סרטו "דפוס חיים" – מסע אל שמורת בארי. פתח בקולו המונוטוני, שלא ניתן לטעות בו, מסע שהחל בפגישה בבית קפה תל אביבי, למחרת הקרנת אחד מסרטי הטבע שלו בערוץ 10.

כן, סרט טבע (על בארי) ולא סרט על בארי כ"שמורת טבע", זה היה הרעיון המקורי אותו הצענו אז לקירשנבאום.

אנחנו באנו לפגישה ההיא עם רעיון מעורפל, אינטואיטיבי, על סרט טבע (שהדמויות הראשיות בו הם אנשי הקיבוץ), כמותו חשבנו לא נעשה מעולם, ושאין מתאים מהמאסטר קירשנבאום להוציאו לפועל. קירשנבאום בא עם קילומטראז' אין סופי בהכנת סרטי טבע ייחודיים (שם אריות, נמרים ועדרי גנו הם הגיבורים…), אך גם עם שלל כישורים וניסיון עשיר בכל תחומי העשייה התקשורתית. וגם, עם כישרון אחד נדיר, עליו הצביע נחום ברנע בהספד שלו בידיעות אחרונות: "… והעיקר, הוא הביא לכלל אמנות את המרכיב החשוב ביותר בעיתונות – היכולת לספר סיפור. קירשנבאום ידע לספר".

Kirschenbaum

וכך, במהלך חודשי העבודה על הסרט, חזינו במאסטר בפעולה: מה נכנס לסרט ומה נשאר על רצפת חדר העריכה, איזה קטעים תורמים ל"סיפור" ואת מי חותכים כי הוא "חרטטן" שתוקע את הרצף, מה אורכו הנכון של הסרט ("הראל, תסמוך עלי בעניין הזה ואל תקשיב לקשקשנים למיניהם…"), ולמה חשוב להקדיש זמן יקר לדיון על ספירת השנים בעיראקית מדוברת. אצל קירשנבאום, המספר המיומן, דיון כזה אינו רק אפשרי, הוא כמעט הכרחי:

דוד עברי (ממייסדי הקיבוץ, יליד עיראק): אני רק מתנחם בזה שאני בן 83…
קירשנבאום: אתה בן 83?
דוד עברי: אני בן 83 וכמה חודשים
קירשנבאום: איך סופרים שנים אצל העיראקים? כל 3 חודשים זה שנה?
דוד עברי: (אני רק מתנחם בזה) שאני עדיין חי בקיבוץ שיתופי, לא צופה שב-10 השנים הבאות זה ייעלם, ולכן אני גם אמות בקיבוץ שיתופי…
קירשנבאום: איזה תמות? למה שתמות בעוד 10 שנים? רוב העיראקים שאני מכיר לא מתים בכלל…

(מתוך הסרט)

נחום ברנע ממשיך באותו הספד וכותב: "… בשנים האחרונות התרכך: הוא הפך לזקן השבט, לבורר, למפשר, לאיש שבאים לבקש את עצתו לפני כל החלטה חשובה. התקשורת בארץ סובלת מעודף אגו וממיעוט סמכות. הוא סיפק סמכות".

ומלבד סמכות ("אל תקשיב לקשקשנים למיניהם…") הוא ביקש להבהיר לנו מיד בתחילה שהוא מגיע לפרויקט הזה משוחד לגמרי: יש לו סימפטיה ארוכת שנים לקיבוצים ולרעיון הקיבוצי. אין סיכוי שייצא תחת ידו סרט ביקורתי. כך או כך, הוא בא לספר סיפור אהבה.

ממרחק הזמן, אני מוצא שהחיבור הייחודי של "סמכות" ו"סימפטיה" הוא שהוליד את פסקת הסיום של הסרט:

"בשמורת בארי נולדו השנה 30 תינוקות. בעוד 30 שנה הם יצפו בסרט הזה וסביר ששוב יתעורר הוויכוח אם לא הגיע הזמן להפריט את חדר האוכל ולתגמל חברים בשכר דיפרנציאלי. הכל יכול לקרות כאן חוץ מדבר אחד – במקום שכזה אין סכנה שכבוד האדם יירמס".

רק קירשנבאום, הסמכותי והאוהב, יכול להרשות לעצמו לחתום סרט טבע על קיבוץ ועל דפוס בנגב המערבי, במשפט "אין סכנה שכבוד האדם יירמס", ולצאת מזה בשלום.     

עד כאן הראל. ואנחנו כולנו בדפוס בארי מודים שוב למוטי קירשנבאום על הסרט הנפלא שעשה עלינו. יהי זכרו ברוך ועשייתו שמורה בזיכרוננו.

אודות צוות דפוס בארי

מערכת התוכן של בארי blog
פוסט זה פורסם בקטגוריה דפוס, כללי, מורשת ונוסטלגיה, סרטים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s